אנחנו כבר הרבה יותר מדי זמן עם בחרדה, עם במתח, עם שעובר תקופה קשה מנשוא והמתח, הלחץ והחרדה משפיעים לנו על הגוף והנשמה. סופר חשוב לפרק את הסטרס, המתח הזה, ולאפשר לעצמנו להרפות את הגוף ולהרגיע את הגוף, לצד ועל אף המצב, כי סטרס בגוף, ובוודאי אם הוא לאורך זמן עלול להביא עימו מחלות, כאבים ותופעות לא סימפטיות גם בגוף וגם בנפש.
לרוב מדברים איתנו ומדגישים בפנינו מה כן כדאי לעשות במצבי סטרס, במצבים בהם הגוף במתח ובסיטואציות בהן אנחנו לחוצים ומודאגים. כשאנחנו בסטרס, אכן מאוד חשוב להרגיע את הגוף והנפש, אך במקביל, גם חשוב לא לבצע פעולות שעלולות להכניס את הגוף לסטרס גדול יותר.
פעילות גופנית, באופן כללי, מאוד מומלצת במצבי סטרס, אבל חשוב לדעת שיש פעילות שדווקא יכולה להחמיר מצבי סטרס ולכן, מאוד לא מומלץ לבצעה במקרים כאלו.
יש חשיבות בהתאמת הפעילות הגופנית למצב הנפשי שלנו. פעילות גופנית יכולה לשמש ככלי חיובי להתמודדות עם סטרס, אך כאמור, היא יכולה גם להחמיר את המצב אם היא לא מתאימה.
הכתבה הפעם מתייחסת דווקא לאימוני כושר, תרגילי כושר ופעילות גופנית שמאוד לא מומלץ לבצע בזמן מתח.
אימונים ותרגילים שלא מומלץ לבצע כשהגוף בסטרס:
אימונים בעצימות גבוהה, כמו HIIT – אימונים אינטנסיביים עלולים להעלות את רמת הקורטיזול, הורמון הסטרס, במיוחד אם הם לא מלווים בהתאוששות מספקת. הדבר יכול להוביל לעייפות, מותשות, הפרעות בשינה והגברת מצב הסטרס בגוף.
ספורט תחרותי – השתתפות בתחרויות או אימוני כושר עם לחץ תחרותי יכולים להחמיר את תחושת הסטרס ולהכביד אף יותר את תחושת העומס הרגשי או הפיזי.
הרמת משקלים כבדים – הרמת משקולות דורשת ריכוז גבוה ומערכת עצבים יציבה. כשהגוף בסטרס, כבר קיים בו עומס עצבי ולכן הרמת משקלים כבדים עלולה לגרום לפציעות או לתחושת תשישות מיידית.
אימונים אינטנסיביים של קרדיו ממושך (כמו ריצה ארוכה בקצב גבוה) – במצב סטרס, הלב, גם כך, פועם חזק ומהר יותר ולכן, להוסיף על זה עומס קרדיו אינטנסיבי יכול להחמיר תחושת חרדה ואפילו ליצור סחרחורות ו\או קושי בנשימה.
מה לגבי קפיצות? בזמן סטרס, מערכת העצבים הסימפתטית מאוד פעילה וקפיצות דורשות מהגוף תגובה עצבית חדה, שליטה וקורדינציה. לכן, קפיצות יכול להחמיר עייפות עצבית, להעלות עוד יותר את רמות הקורטיזול ולהוביל לכאב מפרקים או חוסר יציבות אם אין ויסות טוב. לעומת זאת, אם מדובר בסטרס רגשי מתון והקפיצות מבוצעות בעדינות (כמו דילוג קל או קפיצה קטנה עם מוזיקה שדווקא מרגיעה אותנו), זה יכול לעזור לפרוק את הסטרס, בוודאי אם זה חלק מתרגול קצר ומווסת בשילוב עם נשימות ולא אימון קשוח, זה לא הזמן לאימונים קשוחים.
אימונים בסביבה רועשת – כשהגוף בסטרס, הוא זקוק לשקט, כדי להרגיע את הרעש שבתוכו. לכן, אימונים בסביבה רועשת או אימונים עם הרבה אנשים עלולים להביא למצב של הצפה, תסכול והגברת הלחץ, במקום להרגיע את המערכת.
אימונים עם תנועות מורכבות – למשל אימוני קורדינציה כמו שיעורי ריקוד עם צעדים ותנועות מסובכות. המוח גם כך עמוס במצבי סטרס, ולכן, לדרוש ממנו ריכוז מוגבר בפעולות חדשות או מורכבות עלול להוביל לתסכול, מתח בגוף, סטרס מוגבר וכמובן, חוסר הנאה מהאימון.
אימונים שדורשים דחיפה לקצה – למשל, סשן ספרינטים או TABATA. כשהגוף גם כך בסטרס, זה לא הזמן לאתגר אותו ברמות קצה. להיפך, בתקופת סטרס הגוף זקוק ליותר הכלה ולא עוד מבחנים ואתגרים.
