אנחנו נוטים לחשוב על ישיבה ממושכת ככזאת שמשפיעה על הגב, היציבה או הכושר הכללי שלנו, אבל מחקרים שנערכים בעשור האחרון מראים שהתמונה רחבה הרבה יותר. כשהגוף לא בתנועה במשך שעות וכששרירי הרגליים מפסיקים לעבוד, לא רק הגוף נכנס למצב “המתנה”, גם המוח מושפע. ישיבה ממושכת היא לא רק חוסר תנועה, אלא שינוי פיזיולוגי עמוק במערכת העצבים, במחזור הדם ובמטבוליזם של המוח.
שרירי הגוף כולו ובתוך זה גם שרירי הרגליים, שהם מסת השריר הגדולה ביותר בגוף ומתפקדים כמשאבה מטבולית ווסקולרית, נחלשים באופן משמעותי כשאנחנו יושבים ברציפות לאורך זמן. בכל מה שנוגע לשרירי הרגליים, בזמן עמידה והליכה, כיווץ השרירים דוחף דם חזרה ללב ומשפר זרימת דם למוח. כאשר השרירים הללו שקטים לאורך שעות, החזרה הוורידית מואטת, זרימת הדם הכללית יורדת, והמשמעות היא אספקת חמצן מופחתת לרקמות, כולל רקמת המוח. מחקרים בהדמיה מוחית מצאו שישיבה ממושכת קשורה בירידה בזרימת דם מוחית, בעיקר לאזורים הקשורים לקשב, תפקוד ניהולי וזיכרון עבודה.
מחקרי אוכלוסייה גדולים מצביעים על קשר עקבי בין זמן ישיבה ממושך לבין סיכון מוגבר לדיכאון, ירידה קוגניטיבית והפרעות קשב. חשוב להדגיש, לא מדובר רק בהיעדר פעילות גופנית, אלא בזמן ישיבה מצטבר. כלומר, אדם שמתאמן שעה ביום אך יושב, למשל, 8 שעות ברצף, עדיין נמצא בקבוצת סיכון. העניין הוא תדירות הפעלת השרירים לאורך היום.
במעבדה לפיזיולוגיה של מאמץ הראו שכאשר אנשים קמים כל 30 דקות ומבצעים תנועות שונות ובתוך זה תנועות רגליים קלות במשך דקה אחת בלבד, משתפרת זרימת הדם, רמות הסוכר בדם מתייצבות, ומדדים של ערנות מוחית עולים. מדובר בתנועה מינימלית שאינה נחשבת אימון כושר ואפילו לא תרגיל כושר מובנה, אך היא מספיקה כדי להעיר מחדש את הגוף. כלומר, המוח מגיב לא לעוצמה, אלא למחזוריות.
גם מערכת העצבים מושפעת מישיבה ממושכת. כשאנחנו יושבים הרבה זמן הגוף נכנס למצב של האטה ועייפות כללית. תנועה, אפילו קטנה ברגליים, מעירה מחדש את מערכת העצבים, משפרת את קצב הלב ואת היכולת של הגוף לווסת רגשות וריכוז. כלומר, תזוזה קטנה משפיעה ישירות על מצב הרוח והחדות המחשבתית.
המסר החשוב הוא לא להתאמן יותר, אלא, לכבות פחות. ולכן, לפרוס תרגילים אפילו בני כמה דקות כל פעם לאורך היום, כדי לקטוע עבודה יושבנית או חוסר תזוזה, זה נהדר ויעיל ומאוד בריא לגוף. בנוסף, גם לבצע במהלך היום אימון קצר או כמה אימונים קצרים אפילו בני 10 דקות או רבע שעה, זה מדהים לגוף ולמוח. המוח האנושי התפתח בסביבה של תנועה תכופה, לא של מאמצים קצרים ומרוכזים והוא מצפה לאותות שריריים קבועים לאורך היום כדי לשמור על עירנות, גמישות עצבית ויציבות מטבולית. כאשר האותות הללו נפסקים, הוא מתאים את עצמו לחיסכון, מצב שמרגיש כמו עייפות, כבדות מנטלית וירידה בריכוז.
לכן השאלה האמיתית היא לא כמה אנחנו מתאמנים, אלא כמה זמן השרירים שלנו שקטים. בכל פעם שאנחנו מפעילים את הגוף, אפילו הפעלה קלה וקצרה, אנחנו משדרים למוח שהמערכת חיה, דרוכה ופועלת. וזה, לפי המדע, אחד המפתחות המרכזיים לבריאות קוגניטיבית בעולם יושבני.
