הכתבה הזאת מתייחסת לתנועה שהכי חסרה לנשים מעל גיל 40 והיא לא אימון כושר.
רוב הנשים מעל גיל 40 עושות, לכאורה, את כל מה שנחשב נכון ובריא, הן מתאמנות בקביעות, הולכות הרבה, מחזקות שרירים, שומרות על שגרה ומשקיעות זמן ואנרגיה בבריאות שלהן ובתחזוקת הגוף.
ובכל זאת, רבות מהן מרגישות שהגוף נעשה נוקשה יותר, כבד יותר ולעיתים גם עייף יותר. פתאום מופיעה נפיחות שלא הייתה בעבר, תחושת עומס במפרקים ולעיתים גם ירידה כללית בתחושת החיוניות והקלילות.
התגובה האינסטינקטיבית במצב כזה היא כמעט תמיד לנסות לעשות יותר, להוסיף עוד אימון כושר, עוד חיזוק, עוד משמעת ועוד מאמץ מתוך מחשבה שהגוף פשוט דורש יותר עבודה.
אבל מחקר פיזיולוגי ונוירולוגי שנעשה, מצביע על כיוון שונה לחלוטין ומפתיע עבור נשים רבות.
הבעיה המרכזית היא, שברוב המקרים לא מדובר בחולשה שרירית, אלא באובדן הדרגתי ושקט של סוג תנועה מסוים, כזה שאינו נמדד בכוח שריר או בכושר לב ריאה, אלא באיכות ובמגוון של התנועה היומיומית.
מחקרים בתחום הביומכניקה והשליטה המוטורית מראים שהחל מהעשור החמישי לחיים, ובעיקר אצל נשים, חלה ירידה משמעותית בגיוון התנועתי, ולא בהכרח ירידה חדה בכוח עצמו. כלומר, הגוף יכול להיות חזק ומתפקד, אך הוא נע בתוך פחות כיוונים, פחות קצבים ופחות אפשרויות תנועה. זהו שינוי שאינו מורגש ביום אחד, אלא מתרחש כתהליך מצטבר ושקט שמתקבע לאורך שנים ומשפיע על תחושת הגוף הכללית, על המפרקים ועל הדרך שבה הגוף מתמודד עם עומסים.
אחד הנתונים המפתיעים שעולים ממחקרי תנועה יומיומית, הוא שנשים שמתאמנות באופן קבוע, דווקא הן נוטות דווקא לזוז פחות בשאר שעות היום. אולי אפילו מהמקום של “סומן וי” על פעילות גופנית לאותו יום.
נמצא כי לאחר פעילות גופנית יזומה, הגוף מפחית באופן לא מודע תנועה ספונטנית, כמו שינויי תנוחה, קימה וישיבה, תנועה קטנה בין פעולות או תזוזה ללא מטרה ברורה.
הגוף לא עצלן, אלא פועל לפי עקרון חיסכון אנרגטי וכשהוא מזהה עומס משמעותי, הוא מצמצם תנועה במקומות אחרים במהלך היום.
סביב גיל 40 מתרחשים בגוף כמה תהליכים פיזיולוגיים חשובים שנשים כמעט ואינן מודעות אליהם, אך יש להם השפעה עמוקה ומשמעותית על תחושת הגוף והתנועה.
ראשית, מערכת העצבים הופכת רגישה יותר לעומס, בעיקר על רקע שינויים הורמונליים שמשפיעים על הדרך שבה המוח מפרש עומס גופני. עומסים חדים או חוזרים עלולים להיתפס כאיום ולא כגירוי חיובי ולכן, הגוף מגיב בנוקשות, בהגברת טונוס שרירי ובעומס על מפרקים ולא בהסתגלות ובחיזוק.
בנוסף, מערכת התנועה היא מערכת למידה לכל דבר ועניין, המוח שומר דפוסי תנועה שנמצאים בשימוש קבוע ומוותר בהדרגה על כאלה שלא נדרשים ביומיום. כך, נעלמים סיבובים קטנים, תנועות צדדיות, שינויי משקל ומעברים חופשיים בין תנוחות, וזה לא בגלל “קלקול” אלא פשוט בגלל חוסר שימוש.
וכאן בדיוק, נכנסת התנועה שהכי חסרה לנשים מעל גיל 40 והיא כאמור, לאוו דווקא אימון כושר ואפילו לא הליכה. היא גם לא עוד חיזוק שרירי, אלא פשוט תנועה מגוונת, לא ליניארית ולא תכליתית. אז בוודאי שחשוב להתאמן ולהתחזק ולהעלות מסת שריר, בעיקר אחרי גיל 40, אבל זה לא מספיק, אם רוצים בריאות מייטבית ולהימנע מכאבים מצטברים בגוף.
התנועות שלא מבצעים מספיק ביום, כוללות סיבובים קטנים, נדנודים, שינויי כיוון והעברות משקל, תנועה שמתרחשת בקצבים משתנים (איטי, מהיר, עצירה והמשך) ותנועה שאין לה מטרה של שריפה, חיזוק או הישג, אלא מטרה אחת פשוטה, חשובה ובריאה והיא, להזיז את הגוף.
דווקא התנועות הפשוטות האלה, שלא מביאות איתן זיעה ולא מרגישות כמו אימון כושר, דווקא התנועות האלה הן שמזינות את מערכת העצבים, שומרות על גמישות רקמות ומפחיתות עומס מצטבר לאורך זמן.
אחד המרכיבים הראשונים שנעלמים עם הגיל הם המעברים, הקימה מהרצפה, המעבר מישיבה לעמידה והסיבוב תוך כדי תנועה. המעברים הללו חשובים לבריאות המפרקים ולתפקוד היומיומי לא פחות מכל תרגיל כושר מובנה.
נשים כמעט ואינן שומעות על זה או מודעות לזה, כי תנועה כזאת לא מרגישה ולא נראית מרשימה, לא נמדדת במספרים ולא מצטלמת טוב. אבל, מבחינה פיזיולוגית, זאת בדיוק התנועה שמפחיתה סיכון לפציעות, משפרת תחושת קלילות ותורמת לתפקוד לאורך שנים.
חשוב להבין שזה לא עניין של כושר. אפשר להיות בכושר מצוין ועדיין לסבול מנוקשות, עומס וכאב בגלל שכושר ופעילות גופנית לא שווים לגיוון תנועתי, ואימון כושר לא שווה לתנועה. אלו דברים שונים במשמעות ובהשפעה שלהם.
אז המסר החשוב אמיתי לנשים מעל גיל 40 הוא לא לעשות יותר, אלא לעשות חכם ונכון. כלומר, פחות לנסות להחזיר את הגוף למה שהיה, אלא לאפשר לו להמשיך ללמוד, להסתגל ולהגיב.
תנועה קטנה משתנה ויומיומית, כזאת שהגוף מזהה כבטוחה, טבעית ומזינה, היא הבסיס לחוסן גופני אמיתי בגיל הזה. הגוף מבקש הקשבה מדוייקת יותר והתנועה שהכי חסרה לו היא דווקא זאת שלא דורשת בגדי ספורט או הכנה מיוחדת לפני, והיא אומנם לא נראית מרשימה, אבל בונה בריאות עמוקה ויציבה לטווח הארוך.
